פרק רביעי בחייו של הבעש"ט

ציון הבעש"ט הקדוש שבמזבוז

הפצת תורת החסידות

בשנת ת"ק (1940) קבע הבעש"ט את בית מדרשו בעיירה מזיבוז בעיירה זו הייתה קהילה יהודית עתיקה המפורסמת ברבניה, שהיו גדולי תורה.  אל העיירה נהרו תלמידיו הרבים ושם לימד והפיץ  את תורת החסידות שחוללה מהפך ותחייה רוחנית של עם ישראל.

הבעש"ט משך אליו רבנים ויחידי סגולה, שהיו יושבים לפניו להקשיב לתורתו ולחכמתו. כך נוצרה סביב לו חבורת חסידים תלמידי חכמים אך לא רק: גם אנשים פשוטים, שהיו זקוקים להוראותיו והדרכותיו בחייהם, נהרו אליו והבעש"ט קירבם וכיבדם מאוד. לפי תורתו אותה לימד ערכו של כל יהודי גדול כקטן הוא אינסופי ואת כולם יש לאהוב עד כלות.

תורת החסידות מתבססת על תורת הסוד, והיא מלמדת שכל יהודי ויהודי הוא חלק אלו-ה ממעל, ורק כשכולנו יחד ורק כאשר כל אחד נותן את חלקו ניתן להגיע אל הייעוד ואל הגאולה. כך גם מלמדת החסידות כי גדול ערכו של הלב בעבודת ה', וכי יש לעבוד את ה' בשמחה וטוב לבב.

המחשבה החסידית הטעימה את חשיבותה של הדבקות בה' ואת הרעיון שעל האדם להחדיר את הנוכחות האלוקית בכל היבט והיבט של מעשיו.

את האור המיוחד של האלוקות ניתן לחוש מתוך אותיות התורה, וההדבקות באותיות התורה הינה בעצם דבקות באור העליון והאינסופי הגנוז בהן.

פרק שלישי בחייו של הבעש"ט

בית הכנסת של הבעש"ט

סיוע לעם ישראל

הבעל שם טוב עבר לעיר טלוסט והמשיך לעסוק בו בהוראת ילדים ועדיין חי בעוני גדול. בהיותו בן 36 שנה התגלה, והחל לפעול כמרפא ובעל שם (כינוי לאדם העוסק בריפוי באמצעות שמות הקודש הנסתרים). הבעל שם טוב היה מיסטיקן, שראה את ייעודו הדתי האישי בקשר הדבקות עם הבורא, ובהעלאת העולם כולו לשורשו העליון. בנוסף לכך נטל על עצמו תפקידי הנהגה רוחנית וביקש להציל את הציבור מסכנות שונות באמצעות כוחותיו הרוחניים המיוחדים. בהגותו ינק מן המורשת של הקבלה היהודית, ובפרט מקבלת האר"י.

הבעש"ט נדד בין עיירות אוקראינה, פעל ישועות, ריפא חולים וסייע להמוני העם באמצעות תפילותיו וקמיעותיו. בקמיעותיו נהג לרשום את שמו ובאמצעותו פעל ישועות.
אך יחד עם רפואת הגוף עסק גם ברפואת הנפש: היה מורה למכיריו ומקורביו את דרכי החיים ואת דרכי האמונה. בזכות דרכו זו קיבל תוספת לכינויו, ומן הזמן ההוא ואילך היו קורין לו בשם "בעל שם טוב".

פרק שני בחייו של הבעש"ט

ימי התבודדות והתקדשות

אחרי שהתאלמן עזב את כפר הולדתו ועבר להיות מלמד בכפר שליד העיר הגדולה ברודי שם פגש את אחד מרבני העיר שהתרשם מיכולותיו ומידותיו הטובות ואירס לו את בתו ששמה חנה.

חתימתו של הבעש"ט

לאחר נישואיו רבי ישראל בעל שם טוב את העיר ונדד דרומה להרי הקרפטים שם המשיך להתבודד וללמוד תורה בסתר, וקנה לעצמו ידיעות רבות בתורה, תוך שהוא מנסה להסתיר את גדלותו ולהסוות את הליכותיו. את פרנסתו מצא מכריית חימר בהרים אותם מכרה אשתו. לאחר קשיי פרנסה כיהן הבעש"ט כשוחט בכמה עיירות ובסופו של דבר גיסו סייע לו לחכור פונדק ליד העיר קיטוב וממנו הייתה פרנסתו.

פרק ראשון בחייו של הבעש"ט

דיוקן (מעורך) של הבעש"ט

אור גדול נולד
קורות חייו של רבי ישראל בן אליעזר המכונה 'הבעל שם-טוב' אינם ידועים במדויק, ככל הנראה הוא נולד בעיירה אקופ שבמערב אוקראינה ותאריך לידו נתון במחלוקת. ישנם הטוענים, לפי מסורת מאוחרת של      חב"ד שתאריך לידתו הוא בי"ח באלול ה'תנ"ח ולפי מסורת קדומה יותר, מרבי  אברהם יעקב מסדיגורה (הראשון), הוא נולד בשנת  ה'ת"נ‏.

ישראל התייתם מהוריו בגיל צעיר והועסק כעוזר למלמד בחדר. הוא אהב לצאת לשדה ולצפות בטבע וכך הכיר את הצמחים ואת סגולותיהם הרפואיות.
הוא נשא אישה מבנות המקום באקופ ושימש כשומר בבית מדרש עירוני. לאחר זמן קצר נפטרה אשתו ולא הותירה ילדים. באותן שנים שימש ישראל גם עוזר למלמדי תינוקות ובתקופה מסוימת שימש כשוחט בעיירה קשילוביץ הסמוכה ליזלוביץ.