פרק שלישי בחייו של הבעש"ט

בית הכנסת של הבעש"ט

סיוע לעם ישראל

הבעל שם טוב עבר לעיר טלוסט והמשיך לעסוק בו בהוראת ילדים ועדיין חי בעוני גדול. בהיותו בן 36 שנה התגלה, והחל לפעול כמרפא ובעל שם (כינוי לאדם העוסק בריפוי באמצעות שמות הקודש הנסתרים). הבעל שם טוב היה מיסטיקן, שראה את ייעודו הדתי האישי בקשר הדבקות עם הבורא, ובהעלאת העולם כולו לשורשו העליון. בנוסף לכך נטל על עצמו תפקידי הנהגה רוחנית וביקש להציל את הציבור מסכנות שונות באמצעות כוחותיו הרוחניים המיוחדים. בהגותו ינק מן המורשת של הקבלה היהודית, ובפרט מקבלת האר"י.

הבעש"ט נדד בין עיירות אוקראינה, פעל ישועות, ריפא חולים וסייע להמוני העם באמצעות תפילותיו וקמיעותיו. בקמיעותיו נהג לרשום את שמו ובאמצעותו פעל ישועות.
אך יחד עם רפואת הגוף עסק גם ברפואת הנפש: היה מורה למכיריו ומקורביו את דרכי החיים ואת דרכי האמונה. בזכות דרכו זו קיבל תוספת לכינויו, ומן הזמן ההוא ואילך היו קורין לו בשם "בעל שם טוב".